העיר הלבנה מקרוב: מדריך להבנת בתי הבאוהאוס של תל אביב
מרפסות מעוגלות, חלונות סרט ועמודים מגביהים: כך תזהו את מאפייני הסגנון הבינלאומי בתל אביב ותבינו למה הוא נחשב לאוצר אדריכלי.
מי שמטייל ברחובות רוטשילד, ביאליק, דיזנגוף או בסביבת כיכר דיזנגוף נתקל באלפי בניינים לבנים, פשוטים לכאורה, עם מרפסות ארוכות וחלונות אופקיים. רבים חולפים על פניהם בלי לשים לב, אבל מדובר באחד הריכוזים הגדולים בעולם של מבנים בסגנון הבינלאומי, שזכה להכרה של אונסק״ו כאתר מורשת עולמית. במדריך הזה ננסה להסביר מה מיוחד בבניינים האלה, איך מזהים אותם ומה כדאי לחפש בסיור עצמאי.
מאיפה הגיע הסגנון
בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים התפתחה באירופה תנועה אדריכלית שביקשה להיפרד מהקישוטים הכבדים של העבר. בית הספר באוהאוס בגרמניה, לצד אדריכלים כמו לה קורבוזיה, קידמו רעיון של בנייה פונקציונלית, נקייה ומותאמת לחיים המודרניים. הצורה, לפי התפיסה הזו, צריכה לנבוע מהשימוש.
אדריכלים צעירים שלמדו באירופה עלו לארץ באותן שנים והביאו איתם את הרעיונות. בתל אביב, שהתפתחה במהירות, הם מצאו מגרש משחקים אידיאלי. העיר נבנתה בקצב מהיר, והסגנון החדש התאים גם לתקציבים המוגבלים וגם לרוח של התחלה חדשה.
התאמה לאקלים המקומי
האדריכלים בתל אביב לא העתיקו את הסגנון האירופי כמות שהוא. הם התאימו אותו לשמש החזקה ולחום הלח. החלונות הגדולים של אירופה הוחלפו בחלונות צרים יותר, והמרפסות הפכו עמוקות כדי להצל על הדירות. מעקות המרפסות קיבלו לעיתים קרובות פתחים שמאפשרים לבריזה לעבור.
גם הצבע הלבן או הבהיר נבחר לא רק משיקולים אסתטיים אלא כדי להחזיר את קרינת השמש. העמודים שמגביהים את הבניין מעל קומת הקרקע, המכונים קומה מפולשת, מאפשרים לרוח לזרום מתחת לבניין ומשאירים מקום לגינה.
איך מזהים בניין בסגנון הבינלאומי
כשמסתובבים ברחובות, כדאי לחפש כמה סימני היכר מרכזיים:
- חלונות סרט ארוכים ואופקיים
- מרפסות מעוגלות בפינות הבניין
- חדר מדרגות עם חלון אנכי צר לכל גובהו
- גג שטוח, לעיתים עם פרגולה
- היעדר כמעט מוחלט של קישוטים
חלק מהבניינים משלבים את כל המאפיינים, ואחרים רק חלק מהם. יש גם בניינים בסגנון אקלקטי, מוקדם יותר, עם קישוטים ואריחים צבעוניים, ולכן ההשוואה בין שני הסגנונות לאורך אותו רחוב מעניינת במיוחד.
השימור והאתגרים
במשך עשורים רבים הבניינים הוזנחו. הטיח התקלף, מרפסות נסגרו בתריסים ובלוקים, ותוספות בנייה אקראיות שינו את המראה המקורי. רק בשני העשורים האחרונים החלה מגמה של שימור שיטתי, ועיריית תל אביב קבעה מנגנונים שמעודדים בעלי נכסים לשפץ ולשמר.
שימור בניין לשימור הוא תהליך מורכב, הכולל בדיקות היסטוריות, שחזור חלונות ומעקות, והתאמת הבניין לתקנים מודרניים של בטיחות ונגישות. בעלי דירות בבניינים כאלה צריכים להתייעץ עם אדריכל שימור ולבדוק מול הרשות המקומית מה מותר ומה אסור לפני כל שינוי.
השפעה על העיצוב העכשווי
העקרונות של הסגנון הבינלאומי ממשיכים להשפיע גם על האדריכלות והעיצוב של היום. הקווים הנקיים, החללים הפתוחים, השימוש בחומרים כנים והחיבור בין פנים לחוץ חוזרים בפרויקטים חדשים רבים.
גם בעיצוב פנים אפשר לזהות השפעה: רהיטים פונקציונליים עם קווים גאומטריים, צבעוניות מאופקת עם נגיעות של צבעי יסוד, ותאורה פשוטה ואלגנטית. מי שגר בדירה ישנה בבניין כזה יכול להבליט את המאפיינים המקוריים, כמו ריצוף טראצו או חלונות ברזל, במקום להסתיר אותם.
טיפים לסיור עצמאי
הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר הלבנה היא ברגל. מומלץ לצאת בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים, כשהאור רך והצללים מדגישים את הקווים. כדאי להתחיל בשדרות רוטשילד, להמשיך לרחוב ביאליק ולכיכר דיזנגוף, ומשם לטייל ברחובות הצדדיים.
כדאי להרים את הראש, לשים לב לחדרי המדרגות ולפרטים הקטנים כמו מספרי הבתים ותיבות הדואר. במרכז העיר פועלים גם סיורים מודרכים ומרכז מבקרים שמוקדש לנושא, ושווה לבדוק את המועדים מראש.
האדריכלים שעיצבו את העיר
מאחורי אלפי הבניינים עמדו עשרות אדריכלים, רבים מהם צעירים מאוד בזמן שתכננו אותם. חלקם למדו ישירות בבית הספר באוהאוס, אחרים עבדו במשרדים של אדריכלים מודרניסטים באירופה. כל אחד הביא איתו גישה מעט שונה, ולכן מי שמתבונן היטב יגלה שאין שני בניינים זהים, גם כשהם נראים דומים במבט ראשון.
לצד האדריכלים חשוב להזכיר גם את התוכנית העירונית של פטריק גדס, שקבעה את מבנה הרחובות, את השדרות ואת הגינות הציבוריות של מרכז העיר. השילוב בין תוכנית עירונית שמעודדת הליכה וצל לבין בניינים נמוכים יחסית עם מרפסות וגינות, הוא שיצר את האווירה הייחודית שתל אביב ידועה בה עד היום.
החיים בתוך בניין לשימור
לגור בבניין בסגנון הבינלאומי זה חוויה מיוחדת, אבל יש לה גם צדדים מאתגרים. הדירות המקוריות היו קטנות יחסית, עם מטבח צר וחדרי רחצה מינימליים. רבות מהן עברו שינויים לאורך השנים, ולא תמיד לטובה. בשיפוץ פנימי יש בדרך כלל חופש פעולה רחב יותר מאשר בחזית, אבל עדיין כדאי לבדוק את ההנחיות.
מצד שני, התקרות הגבוהות, האוורור הטבעי והמיקום המרכזי הופכים את הדירות האלה למבוקשות מאוד. בעלי דירות רבים בוחרים לשמר פרטים מקוריים כמו חלונות פלדה דקים, מעקות, ריצוף מצויר וידיות ישנות, ומגלים שהם מעניקים לבית אופי שאי אפשר לקנות בחנות.
מה עוד כדאי לראות בסיור
מעבר לבניינים עצמם, שווה לשים לב לשדרות, לכיכרות ולגינות הקטנות שבין הבניינים. הן חלק מהתכנון המקורי ונועדו לאפשר לתושבים לחיות בחוץ. ספסלים מוצלים בשדרה, עצים ותיקים וקיוסקים קטנים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה העירונית.
לסיכום, העיר הלבנה היא מוזיאון פתוח שזמין לכל אחד, בלי כרטיס כניסה. הבנת ההיסטוריה והמאפיינים של הבניינים הופכת הליכה רגילה ברחוב לחוויה מעשירה, ומזכירה כמה האדריכלות מספרת את סיפורה של העיר.